חמשה דברים שלא ידעתם עלי: 1
אני נבטופיל.

נבטופיליה מותרת על פי החוק
אורלי שלומדת פסיכולוגיה, מכתירה לי הפרעות שונות מן הספרות המקצועית.
את OCD רכשתי בעמל רב לאחר שהוכחתי שאני מסוגל: 1. לעבור ולגור במכון כושר 2. להכין לעצמי עוגת גבינה (מאות פעמים רצופות) 3. להעביר את כלי האוכל לשטיפה כבר בדרכם מן הלועות שבשולחן אל הצלחת…
בשנים האחרונות, מאז מסך הברזל של גיל 40, התחלתי להבין את המשמעות של ‘אחריות אישית’ יותר טוב.
מה שאני אוכל זה אני (ציטוט) אך מה שאני מבשל זה אתם (מקור).
מייד לאחר שידידתי “ואם אבות המזון” שלי – יעל דרור, אישרה לי את התזה שקטניות מונבטות טובות הרבה יותר מכאלה קמלות ויבשות, הקמתי שדרת גידולים בכל רחבי המטבח.
אני מנביט חומוס, פול ענק, שעועית שחורה, שעועית לבנה, עדשים… והיד נטויה.
קטניה, כפי שאני תופס אותה, היא כמו כספת מלאה זהב. אפשר לבלוע אותה בשלמותה ולהרגיש עשיר, אך אפשר גם לקבל את קוד הפתיחה (הצופן) ולהיות עשיר באמת!
הנבטה היא כמו קוד הפתיחה.
מה עושה נבטופיל?
2 כוסות חומוס (אני מעדיף את הקטנים)
2 ליטר מים קרים

לפני
משרים את החומוס 24 שעות במים.
פורסים מגבת נקיה על מגש שטוח.
מפזרים את החומוס על פני המגבת, בצפיפות אך בקומה אחת.
מכסים במגבת נוספת או בחציה של המגבת (אם גדולה מספיק). משקים היטב במים קרים..
משהים למשך 48 שעות או יותר, במקום מוצל וקריר, עד שנבט קטן בוקע מרוב הגרגרים.
שוטפים היטב, מעבירים לקופסת פלסטיק נקייה, ושומרים בקרור עד לשמוש.
נשמר בקרור שבועיים לפחות
מה עושים אם זה?
כל מה שעושים עם חומוס: סלט חומוס טחינה, פלאפל, מרק חומוס, טבולה, קוסקוס קלאסי… מה לא?!
11 מרץ, 2007 בשעה 0:25
אני מנביטה בעיקר מש, במיוחד קנה אותי הצורך להניח משהו כבד מלמעלה כדי לצור לחץ על הקטניות הנובטות, שבלעדיו לא יצאו הנבטים הארוכים.
11 מרץ, 2007 בשעה 9:21
בקטניה מונבטת יש פחות עמילן ויותר חלבון, שזה כמובן מעולה. השאלה היא איפה להניח את המגש למשך יומיים. המטבח לא חם מדי בשביל זה?
11 מרץ, 2007 בשעה 16:43
אפשר לשאול איזו עוגת גבינה אתה מכין ?
ובענין הכתבה של ידידתך, זעתר יעיל גם נגד לחץ דם.
12 מרץ, 2007 בשעה 20:49
לשאלת ההנבטה: למים יש תכונה מצננת ולכן מגבות רטובות במקום מוצל במטבח עשוי לעשות את זה (מדובר ב 24 עד 36 שעות בדרך כלל). יש להדגיש שאין להניח לנבט לגדול ולגזול לנו את הקטניה. מייד עם יציאתו יש לשטוף את הכל במים ולהעביר לקופסא מכוסה ולמקרר.
13 מרץ, 2007 בשעה 9:47
האם אחרי ההנבטה זמן הבישול מתקצר?
13 מרץ, 2007 בשעה 12:14
לשאלת העוגה. מדובר בעוגת גבינה קלאסית שהפכה ספורטיבית: מעט שומן וחלמונים, הרבה חלבונים, סידן וסיבים תזונתיים. היא מאד טעימה ומתכון בוא יבוא.
לשאלת ההנבטה:
זמן הבישול מתקצר. למעשה אפשר לאכול חומוס מונבט ללא בישול (אני לא ממש מת על זה!) בישול קצר עושה נפלאות ובישול יותר ארוך נותן חומוס רך מאד ומתאים לסלט חומוס טחינה. אפשר להשתמש בסודה לשתיה (עד חצי כפית לסיר 4 ליטר) לקבלת חומוס חלק ביותר. החסרון היחידי הוא ירידה בכמות הסיבים התזונתיים – לא נורא.
עמיר.
13 מרץ, 2007 בשעה 13:55
לכבוד החורף שחזר אלינו היום ולכבוד החומוס שהוזכר קודם, קבלו מתכון למרק חרירה{hrira]; השם לא נשמע מבטיח אבל המרק מקיים גם מקיים.
רשימת המרכיבים ארוכה יותר מתהליך ההכנה אז לא להיבהל:
שלב ראשון מכניסים לסיר ענק או סיר לחץ: קילו עגבניות טריות קלופות וקצוצות [או קופסה של 800 גרם], חבילת סלרי אמריקאי קצוץ, חצי צרור פטרוזיליה, חצי צרור כוסברה [מי שנמנה על חצי העולם ששונא כוסברה – שיוותר], 1 כוס גרגרי חומוס מושרים או מונבטים, 1 כוס עדשים, 250 גרם בשר בקר לבישול ארוך [רצוי עם עצם וקצת שומן] חתוך לקוביות, 3 ליטר מים. מבשלים עד לריכוך הבשר והתפוררות העגבניות.
שלב שני: בשלב הזה מתבלים במלח גס ובפלפל שחור טרי. מצרפים למרק הרותח כוס של איטריות דקיקות למרק. בכוס מים מערבבים עד להמסה 3 כפות גדושות קמח, מחזירים לסיר ומערבבים כל הזמן למניעת הידבקות לתחתית הסיר. בודקים ומתקנים תיבול, מגישים עם פלחי לימון לטפטוף לצלחת. יאמי!
13 מרץ, 2007 בשעה 15:45
חנה, כתמיד, תודה על המתכון הנפלא.
הודעה למנביטים: אפשר להנביט עוד רכיבים של המתכון לעיל (ואין כוונתי לבשר!).
בהצלחה.