יש שף. מה עכשיו
מסעדה מאלף ועד תו. קראו את הפרק הקודם: למה השף חזר?!
מסעדה היא חנות ממכר לכל דבר ועניין. לקוח הנכנס לחלל המסעדה מתחיל בביצועה של עסקה. הוא צריך לקבל אינפורמציה על המוצר וכן את המוצר עצמו.
הוא גם צריך לבצע את חלקו בעסקה ולשלם בעבור הארוחה.
המוצר של מסעדה בנוי ממצרכים ורגשות מעורבים.
הצפיות של הלקוח נוצרות מגורמים יזומים (קרי: המסעדה) ובלתי יזומים (המטען האישי של הלקוח – קרי: מצב הרוח). הרעיון שאפשר לקלוע למטרה כה מעורפלת מפתיע, אותי באופן אישי, כל יום מחדש.
אז מה המוצר?
על השף כמוצר העיקרי קל לנו לחשוב (בעיקר אחרי ההסברים הטרחניים שלי).
אך מי מכם: חולמים, חשב שהמוצר יכול להיות: בית שימוש נקי!
באמריקה, רוב הלקוחות עוצרים את רכבם ובוחרים להכנס לסניף של “מקדונלד’ס” מהסיבה הזו בדיוק. כך הם גם יינהגו בקטמנדו או בווינה. הלקוחות של חברת המסעדות הגדולה בעולם נכנסים לסניף לא בשל איכותו של ההמבורגר, המרקם של הנאגט או הקלוריות שבסלט העוף.
מסעדה לפניך
השף, כפי שכבר הבנו, הוא מוצר רגיש. תאריך התפוגה אינו ידוע. נסיון לפרוט אותו לרכיבים יהיה מעשה מסובך ולא יעיל, כשם שנסיון לפרוט ציור שמן לרשימת גוונים והוראות הכנה לא ילמד לצייר.
המוצר שאנו נמכור קיים. לא נצטרך להמציא אותו, לא נצטרך להילחם בשבילו – הוא כאן, נמצא בכל מקום. צריך רק להסתכל.
כבר אמרתי שהשף לוקח אוויר, אדמה ומים ומזקק מהם את קסמיו. גם אמרתי שבית-שימוש הגון יכול להביא מיליארדי דולרים בהכנסות (אם לא – אני אומר עכשיו!).
ננסה לשלב את הדברים והצלחתנו מובטחת.
לכל אחד מאתנו יש איזו מומחיות. איזה “ספציאליטה” שאין טובים מאיתנו בה. אולי צריך אריזה יפה, שם קולע, מוכרים אסרטיביים… ק ו נ ס פ ט !
לדוגמא: החומוס הטוב ביותר ביקום. הרי “אמא שלי עושה אותו מאז שאני זוכר”.
500 מנות כפול 12 ש”ח כפול 6 כפול 24 שווה 86,400 שקלים חדשים שנעשה ממים, אדמה ואוויר! וזה בלי לעבוד בשבתות!!!
חומוס הוא מוצר פשוט זה היתרון כמו גם החסרון שלו.
בחומוס כל ישראלי מבין. יש לו דעה נחרצת ולא צריך הרבה גירוי בכדי להביא אותו להסתערות קדימה במלא העוצמה.
אם כך, אין זה מספיק שאכין חומוס מדהים, אבל מדהים?!
קחו את החומוס הכי טוב במרכז הארץ, נגיד אבו-חסן מיפו, העבירו אותו בזהירות מקוררת למקום אחר, נגיד מסעדת יוקרה שנסגרה ופנויה בשבילנו במרכז תל אביב.
עכשיו נגיש אותו הכי יפה שיש. כמו בליל הסדר.יעבוד?! כנראה שלא.
החומוס הוא חומר גלם המוגש כמוצר מוגמר. הוא בסיסי ועירום ומשמש כחומר סיכה לדעתנות, ביקורתיות, קפדנות, לאומיות, זכרון ועוד אינסוף רגשות.
ישנם לא מעט עזרים טקטיים שעוסקים בניטרול או הרדמה של מערכת החישנים:
חום.
מאוורר תקרה מטונף וחורק .
פוסטר של אחד הבאבות
תמונה ממוסגרת עם תודות מיחידת שריון
שטרות כסף ישנים תחובים במסגרת .
פורמייקה דביקה מעט מבירה שחורה שהתייבשה
כל אלה חשובים מאד להצלחת החומוס הטוב בעולם – והם האריזה של המוצר
5 אוגוסט, 2006 בשעה 23:48
מצוין, אהבתי מאד.
11 אוגוסט, 2006 בשעה 22:03
עמיר שלום לך,
מקוה שאתה עוד זוכר אותי, נפגשנו באיטליה במרץ בהשתלמות הגלידה.אני ממש לא בסדר שלא התקשרתי אליך אחרי חזרתי ממרוקו(דרךאגב היה מרתק ומדהים) אבל ירון אמר לי שהייתם קצת בקשר בנושא הגלידות.הערב ישבתי וקראתי “עכבר העיר” מלפני שבוע ופתאום ראיתי את הכתבה עליך אז החלטתי מיד לחפש את הבלוג ולכתוב לך והנה אני.האתר מאוד מושקע ומעניין, אני מבינה שאתה מאוד עסוק וממשיך לטייל בעולם, איזה כייף לך. מקוה שתענה כשתחזור ואולי נקבע מועד לבוא לבקר אותך במסעדה החדשה ולטעום את הגלידות.
בינתיים להתראות, אמשיך לקרוא ולהנות.
אפרת אמיתי מיוטבתה.