לכל חובבי הבישול והאוכל, מהווה סרט האנימציה המופתי ”רטטוי“ - מקור השראה.
גם לי, שנראה היה כי עייפתי משנות הבישול לאור ניאון, בשעות הפנאי של כל שאר האוכלוסיה - היה הסרט הגדול הזה אירוע מכונן.

היום, שעות מספר לפני פתיחת הברסרי האמריקאי (היחיד שאני מכיר), אני עוצר לרגע, לוקח נשימה ארוכה ומביט לעבר האייפל שמזדקר מעל השקיעה הפריזאית…
דיברתי באתר זה לא מעט על כללים מנחים לפתיחת מסעדה. האם שמרתי עליהם?!
דיברתי לא מעט על ציפייה ואכזבה ומשקלם הרב בהצלחת הקונספט, האם אפשר לשמור את רף הצפיות בגובה הנכון?!

כעת משנתתי לגולם לקום, וטבחי הדסון המסורים צורבים, בוחשים, מצמצמים ומבעירים…
כעת משההדסון זורם אל הים - כאילו כלום לא השתנה…
זה הזמן לסיכום פרק ולפתיחתו של חדש. ברצוני להזמינכם לפרק החדש - בקרוב.

�

ביום גשום אחד עצרה המונית שלי - חובב בישול צעיר מישראל, בפתחו של המקום שיהפוך למכונן במורשת הקולינארית שלי:
CIA - המכון הקולינארי של אמריקה, הוא בית הספר הגבוה לבישול (The Culinary Institute of America).

היה זה לאחר נסיעה ברכבת שיצאה ממנהטן ומונית שהתפתלה ליעד שכוח אל וציורי שהזכיר לי במיוחד את הסרט MISERY.

לאוהבי בישול - תהיה הפגישה הזו אהבה ממבט ראשון: עשרות תלמידי בישול זורמים כדבורים עסוקות ברחבי הקמפוס, לבושים לבן צחור, תיקי סכינים מתחת לכתפם ומבט שאפתני, מלא רצינות נערית, גאווה אקדמית (שלימים תהפוך לאותה יהירות וזחיחות שכנראה תכניס אותי לעבודה בצמרת מסעדות מנהטן) .

נהר ההדסון המתרחב מאד בקטע זה של HYDE PARK זורם מטה ומרחיב את הנשימה, מגמד אותנו אל מול עצמת הטבע. הנהר העצום הזורם מאגם דמעת העננים שבהרי האדירונדאק ועד לאוקינוס האטלנטי במפרץ ניו יורק העליון, מהווה מקור השראה בלתי נדלה.
עונות השנה המתחלפות בו, מקפיאות ומפשירות אותו, צובעות אותו בצבעי אש וירוק עד, וקולם של המים - כל אלה השאירו בי רושם שלא התעמעם עד היום - עשרים שנה מאוחר יותר. עודי חש את חילופי עונות השנה גם בארץ בה ישנן בקושי שתיים.

המשך יבוא.