ארץ עיר: אוכל עולמי » ארכיון » מחמאה ציבורית

עמיר אילן      שף  |  מורה  |  עיתונאי

עמיר נמצא ב: ישראל
-

שמי עמיר אילן וכל עיסוקי המקצועיים הם בעולם האוכל. רבים מכירים אותי דרך יצירתי במסעדות בשלש העשורים האחרונים. מנות הרחוב האמריקני שהפכו לציון דרך אצלנו: כנפי עוף ברוטב חריף, הום פרייס, פילדלפיה סטייק וסלופי ג'ו... קראו עוד >>



מחמאה ציבורית

מאת עמיר אילן, ספטמבר 5, 2011, תחת כללי
כשצעדתי בין מאות האלפים לכיוון כיכר המדינה הרגשתי טוב.
לא עוד אפסים צרכניים שקונים עגבניות בעשרים ש”ח לקילו…
סוף סוף הייתי חלק מריגוש חדש לחלוטין; כזה שלא יודעים לאן הוא יוביל וכמה הוא יתפשט.
בהתלהבות של תינוק שמקבל לראשונה אוכל מתובל, צעדתי עם שאר החברים החדשים.
בזה כבר ניצחנו.
דיסוננסים במסלול הצעדה הזכירו לי שהדרך לככר יותר ארוכה משחשבתי:
”מים מינרלים בתשע! שני בייגלה בעשר!“ ספסרו רוכלים, קצת מנותקים מהמטרה - אך מרוכזים בססמאות שלהם.
”אתייבש לפני שאקנה בקבוקון מים בתשע ש”ח הכרזתי. וויתרתי על קוטג‘ בשביל פחות מזה.
כשחזרתי הביתה, היה לי די ברור שאתרום את חלקי בביטוי המחאה (להלן ”המחמאה“ - בהמשך)
לפני זמן מה, נדרשתי (בחירום אמיתי) לגבינת פרמזן איטלקית. היות והיה זה ערב שבת וחששתי שמא אחלל את הארוחה החגיגית בתחליף עלוב, מצאתי את עצמי במרכול הפתוח בשעות אלה - וידוע במחיריו האמירים. אחזתי בגוש פרמזן איטלקית והופתעתי לגלות שמחירה נמוך מכל פרמזן ראויה מתפוצת איטליה. זכרתי את החוק לגבי ארוחות החינם - ובדקתי היטב את התווית!
שומן צמחי היה הרכיב השני ברשימה. הגבינה נשמטה מידי באחת. אחזה בי תדהמה אל נוכח התעוזה והחוצפה של עסקני יבוא וסרסורי שיווק שמוכנים להכניס מרגרינה אל תוך פנתאונים ומקדשים.
הנושא אינו חדש כלל וזכורים לי ימי ה ”אלק-פיצה“ שהתבססה על תחליף הגבינה ”אנלוג“ הידוע לשמצה… אך פרמזן איטלקית?!
אולי הייתי ממתין בפרסום פוסט זה, אלמלי לחשה לי גבינה כחולה אחת בפינה חשוכה של מקרר הגבינות ”הצילו”. שם התביישה לה גבינת ”כמוקפור“ העשויה ממרגרינה.
בסערה חיפשתי בסביבתה וראיתי שכל הגבינות המיובאות (כן, כל הגבינות המיובאות) עשויות ממרגרינה. הפטה, ”הדניות”,  ”ההולנדיות”, הקשות ואפילו החמאה!!! נראה שהמחאה הציבורית שקטה מדי.
בזמן שנרדמנו בשמירה על הקוטג‘ - התגנבו סוחרי ה”המחמאות“ ובידיהם אמל”ח שלא ידענו עליהם עד כה…
  • מי שלא רצה את המרגרינה על הלחם - יקבל אותה על הקרקר

אז לאחר נצחון הקוטג‘ אני מזמין את כל שוחרי האיכות, וכל שוחרי הבריאות, וכל שוחרי האמת - להפגין ולהחרים גבינות בתחפושת.
שומן צמחי מוקשה (להלן מרגרינה או מחמאה) צריך להגיע כשמזמינים אותו בלבד! אין לו מה לחפש בגבינה…
מהיום שאחרי הפגנת המליון - מוטלת עלינו אחריות צרכנית חדשה: לקרא את התווית…

  • ”מחמאה“ הינה מרגרינה בטעם חמאה של חברת יוניליבר
    ואינה קשורה למוצרי הגבינה המוזכרים

החוק אינו מאפשר למחלבות מקומיות להוסיף מרגרינה אל תוך הגבינות ומוצרי החלב שלהם (למרות מחאתם)

health-mazon-3.gif

רק כוחם של הצרכנים החדשים יוכל להסיט את הגבינה ממסלול ההתרסקות השומני הזה…
המשך יבוא.

קדימה ב כללי: אוגוסט אסקופייה ומחבת של Tefal

אחורה ב כללי: I like it SIMPLE



7 תגובות לסיפור 'מחמאה ציבורית'

לקרוא את התגובות ב-RSS

  1. מאת מאיה שובל

    27 ספטמבר, 2011 בשעה 13:13

    עמיר, אפשר לשאול מה אתה עושה היום?

  2. מאת עמיר אילן

    1 אוקטובר, 2011 בשעה 8:20

    איני מבשל עוד במסעדה - במשרה מלאה.
    ממשיך ללמד, לכתוב (ספרים וכתבות עיתונאיות), לבשל ארוחות וארועים פרטיים מיוחדים, עובד עם שפים ומסעדות במתכונת ”קואוצ’ינג“ וכן מפתח מוצרים עבור חברות מזון (בין השאר).

  3. מאת עודד זמרון

    22 אוקטובר, 2011 בשעה 14:24

    איפה אתה מלמד היום?

    לגבי הכתבה, יש לי כלל פשוט יחסית- ישנם דברים שאני פשוט לא אקנה בסופר. כמו בשר בקר למשל, אני קונה רק אצל שניים-שלושה קצבים שאני סומך עליהם (מתוכם רק אחד במרחק סביר מהבית שלי, אבל אחד נוסף מוכן לעשות משלוחים). גבינות איכות- אני פונה ליקב בוטיק קרוב שמוכר גם גבינות מעולות. הבעיה בכך היא ברורה- שעות הפתיחה של איטליז או יקב בוטיק אינן נוחות כמו של הסופרמארקט, זה דורש סיבוב רציני ונסיעה ”במיוחד”, והיעדר ”יתרון הגודל“ והתחרות מקפיץ מחירים בצורה דרסטית. פרמג’יאנו טובה זה בכלל דבר שכמעט בלתי אפשרי למצוא…

    אגב, מוצר שאני ממש אובד עצות איך למצוא זה ברווז טרי *ולא מוכשר*. בשר החזה של הברווז הישראלי יוצא צמיגי בצליה. הצלחתי להתגבר חלקית על הבעיה על-ידי צליה מאד מאד מאד איטית בתנור ואז צליה בחום גבוה במחבת- אבל פירוש הדבר שמידת העשיה של החזה תהיה גבוהה יחסית. גם הברווזים המיובאים מהונגריה מוכשרים….

  4. מאת עמיר אילן

    22 אוקטובר, 2011 בשעה 18:18

    כמו בחבילת נופש ”הכל כלול“ כך גם בחיים: הפרד ומשול.
    אם נבחר טיסה, מלון, מסעדה ותכנית סיור בנפרד - נוכל ליהנות מחופשה אידיאלית. מאידך בחבילה בה הכל כלול, סביר שנהנה מחברת אנשים שלא נרצה לפגוש יותר, מסעדות שנרצה למחוק מן הזכרון ומדריך טיולים שיכנס לספר הבדיחות המשפחתי…
    גם בקניות חשוב לשמור על אותו הכלל: בסופר אפשר לקנות, שמנת, חלב קוקוס, שעועית שחורה ואפילו כוסברה. בשר לסטייקים אצל הקצב, בשר להמבורגר, לעומת זאת, אפשר למצא גם בקצביה של הסופר (”אדום אדום“ מצויין).
    גבינת צאן צעירה אפשר למצא בסופר, גבינת צאן בשלה וגבינות קשות מיושנות נמצא בבוטיקים (כמו גם יינות משובחים).
    הברווזים שנמצא ברשתות (כולל בטיב טעם) מוכשרים ומומלחים. אפשר להסתדר עם זה והתוצאה לא רעה בכלל. הדרך הטובה ביותר לצלות חזה ברווז מוכשר: לחרוץ את צד העור לריבועים שתי וערב חצי ס”מ. לתבל בפלפל שחור בלבד ולהכניס למחבת כבדה קרה. מחממים לחום בינוני וצולים רק על צד העור כעשר דקות או עד שרוב השומן נמס והחזה הופך פריך. מגבירים את החום, מתבלים את בפלפל שחור והופכים לצד השני לדקה.
    מגישים את הברווז פרוס בדרגת MR ולא יותר.

  5. מאת עודד זמרון

    23 אוקטובר, 2011 בשעה 21:53

    עמיר, כך בדיוק אני צולה ברווז- ועדיין התוצאה היא מעט מאכזבת מבחינתי (עם כי כל אורחיי עד עכשיו היו מבסוטים- כנראה שהדרישות שלו קצת גבוהות). צליה מאד איטית (שעות על גבי שעות בתנור בחום נמוך מאד) נתנה תוצאות טובות מאד- בעיקר עם הרגליים. גם הברווזים שמצאתי אצל הקצבים, לא רק ברשתות- היו מוכשרים ומומלחים.

    אם לציין לטובה את הסופר- הסניף הקרוב אליי של אחת הרשתות פתח פינת תבלינים נאה מאד ומגוונת

  6. מאת מאיר כפיר

    29 נובמבר, 2011 בשעה 22:26

    נתקלתי בפוסט הזה כשאני מחפש מקורות לרכוש גבינת פרמזן אמיתית למעדנייה ביקב. לא רק אתה ביקשת זאת, יש עוד לפחות שני לקוחות שביקשו. אני בעבודה על זה.

  7. מאת עודד זמרון

    30 ינואר, 2012 בשעה 21:30

    המשימה הושלמה מאיר :)

להגיב