מהשבוע נותר המטבח שלי מיותם.
עם הסתלקותה של דליה פן לרנר, נשארתי אל מול תלים של מצרכים אבודים,
תבלינים אילמים, עשבי תיבול שלא יודעים לשאול ובולבוסים עיוורים.
אולי זו גם הסיבה שאיכר פשוט כמותי התקשה למצא מילים ראויות לבת אצולה.

דליה פן לרנר (2011 – 1936)

לאורך השנים היו פגישותי עם דליה חטופות. בין אם היה זה במסעדה בה בישלתי או בתחרות יין כלשהי;
אך מכל פגישה הייתי יוצא עשיר כקורח. כל מילה באוויר היתה מייצרת את האסוציאציה ודליה היתה שולפת זיכרון, מקום, או רעיון. כל שהייתי צריך זה לזכור אותו ולנצור אותו כזהב האינקה.
דליה אמרה רק אמת.
כשהיתה לה ביקורת על היצירה, גם כשהאצילות מחייבת – היתה בוחרת מלים בקפידה –
כל אחת חדה כסכין סשימי: I like it SIMPLE
אך כשאהבה את המנה שהוגשה לה, היו עיניה הגדולות נוצצות ולא נדרשו מילים.

כשנפטר בעלה – אלק לרנר, פתחה דליה בקבוק שבלי ומזגה אותו על הקבר הטרי.
גם היא זכתה לטקס דומה כשארז קומרובסקי יצק בקבוק שבלי על קברה.