עמיר אילן      שף  |  מורה  |  עיתונאי

עמיר נמצא ב: ישראל
-

שמי עמיר אילן וכל עיסוקי המקצועיים הם בעולם האוכל. רבים מכירים אותי דרך המנות שיצרתי בעשור האחרון כמו: כנפי עוף ברוטב חריף, הום פרייס, ופילדלפיה סטייק... אך פרט לתפקידי כשף של מסעדת דיקסי בתל אביב עסקתי ביצירה מגוונת בתחום הקולינארי: הדרכה והוראת בישול, פיתוח מוצרים לחברות מזון, כתיבה עיתונאית לסוגיה, טלויזיה, וידאו ועוד. המיזם האחרון שלי בתחום המזון הוא "מאיה טאקו בר": אוכל מקסיקני / על-אתני בו מגישים מבחר בשרים, סלסות ורטבים כרוכים בטורטייה טרייה. קראו עוד >>



מדור חדש

מאת עמיר אילן, July 14, 2006, תחת כללי, כלי כלי

מדור חדש: כלי כליTools-of-the-trade.jpg
 

במדור החדש אבחר אביזרים שבלעדיהם, אני והמטבח שלי אבודים.
מה אתכם?!

קדימה ב כללי: תפיסת עולם
קדימה ב כלי כלי: כלי כלי: מטרפה

אחורה ב כללי: מסעדה מאלף ועד תו. הפרק הבא
אחורה ב כלי כלי: כלי כלי: מנדולינה



4 תגובות לסיפור 'מדור חדש'

לקרוא את התגובות ב-RSS או לשלוח טראקבאק לסיפור 'מדור חדש'.

  1. מאת שושי

    30 July, 2006 בשעה 9:48

    כלי מאולתר להפחתת לקטוז בגבינה לבנה רכה (גביע של 750 גרם):
    נפת נירוסטה (שוק רמלה-לוד) על מכסה צנצנת הפוך (להגבהה) בקופסה. הנוזל מתנקז לקופסה במשך כמה שעות (לפחות) ועמו לקטוז, המסיס במים.
    מעניין כמה זה מפחית.
    פעם חישבתי את ריכוז הנוזל, אבל שכחתי. אולי הוא תלוי בטריות הגבינה.
    ואולי בורח גם סידן.

  2. מאת חנה זוהר ארליך

    17 November, 2006 בשעה 10:04

    כלי שאי אפשר בלעדיו: מיבש חסה! גם מעיר לחיים חסה מעולפת וגם מיבש חססה והופף כל סלט לחגיגה מרעננת.

  3. מאת עמיר

    18 November, 2006 בשעה 17:15

    פעם חשבתי כך.
    נחמד שיש כלי כזה אך עדיף להכניס את החסות והעלים השטופים בעדינות מירבית ומנוערים קלות - למסננת. אפשר גם במקרר.
    אם אתם שואלים מה רע בצנטרפוגה הזו?! מספיק שתדמיינו את ההרגשה להיות בפנים.
    חסר נשברת היא חסה סמרטוטית. השמן שנכנס לסדקים ממוטט את העלים.
    - לעשבי תיבול המיועדים לקיצוץ, אגב, המנער מצויין.


  4. 13 May, 2009 בשעה 14:08

    כף עץ.
    פשוט מאד. כף עץ.
    בין כל סכיני הטורנה והספסיפיקציה המרשימה שלהן, מחצלות הסושי ושדרתן הגמישה, והתוספים המשונים לזרוע הבלנדר, החל מסוחטי הדרים וכלה במחרטות עץ וטחנות קמח קטנטנות, בין כל אלו נח לו היצור הכי סנטימנטלי וחושני במטבח שלי. לא היי-טקי, לא בישול מולקולרי, ולא ממש אוהב מים.
    יש בה משהו נעים, משהו שמחזיר אותך אחורה אל המטבח של אמא, שם הריחות תמיד משכרים ואסור היה לגעת בכלום. ממלכה קדושה ואסורה, עד הרגע ההוא בו אתה נקרא לטעימה, והלשון פוגשת בסיבים הרכים מבעד לרטבי העגבניות.
    אז בשביל הרומנטיקה, העגבניות ואמא.
    כף עץ.

להגיב